דו"ח העוני האלטרנטיבי של לתת 31.12.2010

הדו"ח של "לתת" מספק מידע מעניין על העניים ביותר

כל שנה בתקופה זאת, הארגון "לתת", אשר מחלק סלי מזון למשפחות נזקקות, מפרסמת את "דו"ח העוני האלטרנטיבי" שלו. הדו"ח זוכה לחשיפה תקשורתית נרחבת, אודות לתמונה הקיצונית והמזעזעת שהיא מציגה של העוני בישראל. כותרת בעיתון אחד צעקה: "פת לחם: ל-70% מעניי ישראל אין די כסף לאוכל." כותרת בעיתון אחר הכריזה שלפי הסקר  בין הילדים העניים בישראל "75% מהם מוותרים על ארוחות בשל מצבם." ככלל, הדוח מציג נתונים מחרידים על מחסור והדרה כלכלית וחברתית בין עניי ישראל.

הטענות הקיצוניות הזמינו הפרכה, שלא איחרה לבוא. באתר אחד {באתר ערוץ 7} הביאו תגובה מצד מכון ירושלים לחקר שווקים אשר סברה שהדו"ח "מבלבל בין פערים חברתיים לבין רמת חיים, והוא טוען כי רמת חייהם של העניים 'נשחקת בהתמדה', בעוד שנתוני הביטוח הלאומי, הלמ"ס ובנק ישראל מראים כי חל שיפור" במצבם הכלכלי.

האמת של הדו"ח היא אי שם באמצע. הדו"ח שם לו למטרה "להדגים את הפן האישי והפיזי של העוני והעניים, המסתתר מאחורי המספרים והנתונים הסטטיסטיים היבשים שמפרסמים מוסדות ממשלתיים." במקום שהוא דבק במטרה זאת הוא מצליח, ובמקום שהוא גולש מעברה הוא מחטיא את המטרה.

אין ספק שקשה מאד להלום חלק מן הטענות הסטטיסטיות. למשל, נטען ש"כמחצית מהמשפחות העניות (223,000) ושני שליש מהילדים (530,820) סובלים מאי ביטחון תזונתי, היינו אין להן ולילדיהן את המזון הבסיסי הדרוש לקיום מאוזן ותקין."  בהיחשב בעובדה שכ20% מן המשפחות בישראל חיות  מתחת לקו העוני הסטטיסטי, משמעות הטענה היא שלכ10% מן המשפחות בישראל אין תזונה מספקת. אך כאשר נבחן את הנתונים של הלמ"ס, נמצא שהוצאות המזון של העשירון ההכנסה התחתון בעת האחרונה דומות מאד להוצאות המזון של המעמד הביניים של לפני 10 שנים בלבד. קשה מאד להאמין שרמה כזאת מיתרגמת למצוקה תזונתית, ואם יש ל"לתת" ראיות לכך עליהם לפרוס אותן בפני הציבור ולא להסתתר מאחורי הסתמכות מסתורית על "מקורות מידע ומחקר שטח בקרב עמותות הסיוע, בדיקה מדגמית באגפים לשירותים חברתיים ברשויות, נתונים שונים של הלמ"ס, ביטוח לאומי ודו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת."

אך חלק גדול של המידע הסטטיסטי בדו"ח מתבסס על מתודולוגיה שקופה אשר מתמקדת באוכלוסיה צרה אך ראויה לעיון: העניים ביותר. מדגם הסקר העיקרי הוא משפחות אשר מקבלות סיוע במזון מארגון לתת וארגונים דומים. מובן מאליו שמדגם זה אינו מייצג את כלל אוכלוסיית העניים, אבל דווקא בכך חשיבותו. כפי שצוין בטורים קודמים, נתוני העוני הרשמיים אינם אומרים דבר על עומק העוני. אם למשל קו העוני למשפחה בת ארבע נפשות הוא 5800 ₪ לחודש, אזי משפחה אחת בעלת הכנסה של 5799 ₪ ואחרת בעלת הכנסה של 1800 ₪ הן עניות באותה מידה. אך אפילו מי שמרשה לעצמו להישאר אדיש מול עשרות אלפי משפחות אשר משתכרות רק 5799 ₪ - בסופו של דבר מספיק לקיום – יכול להיות מוטרד מול מספר קטן הרבה יותר של משפחות שנאלצות להסתדר עם סכום חודשי נמוך בהרבה ונזקקות לסלי מזון.

הנתונים מן המדגם הצר הזה אכן מתיישרים עם המטרה "להדגים את הפן האישי והפיזי של העוני והעניים, המסתתר מאחורי המספרים והנתונים הסטטיסטיים היבשים שמפרסמים מוסדות ממשלתיים." למשל, בדו"ח נכתב ש75% דילגו לפעמים על ארוחות מחמת מצבם הכספי. נתון זה הוא סביר בהיחשב שמלכתחילה  מדובר במשפחות אשר מקבלות סלי מזון. יש להוסיף שבסקר החברתי של הלמ"ס משנת 2003 נמצאו 14% של כלל הנסקרים שהעידו שהגיעו לפעמים למצב זה, דבר שבהחלט מתיישר עם נתוני "לתת". אפילו אם הנתונים מוגזמים קצת, זה ממחיש שקיים בישראל מספר ניכר של משפחות אשר עבורן דילוג ארוחות היא מציאות מוכרת.

כתמונה אמינה של מצבם של כלל העניים בישראל – הזווית שנקטו חלק מכלי התקשורת, ואליה נוטה לפעמים הדו"ח עצמו – דו"ח העוני האלטרנטיבי אינו משקף היטב את המציאות ואת המגמות. אך כתמונה חיה של המצוקות הקשות בפניהן עומדות העניים ביותר, עליהם לא דווח כל כך בפרסומים הרשמיים, הדו"ח מבין עושה תרומה חשובה לדיון על מצב העוני בישראל.